החלטה בתיק רת"ק 27804-10-13

1.         בקשת רשות הערעור מתייחסת לפסק דין שניתן בבית משפט לתביעות קטנות בעכו (כבוד השופט משה אלטר, סגן נשיא) מיום 17/9/13 בתיק ת"ק 28404-04-13, לפיו חויב המבקש לשלם פיצוי למשיבה, בסך של 1,500 ש"ח ועוד הוצאות בסך של 500 ש"ח, וזאת למרות שהתמורה ששולמה בגין הרהיטים שנרכשו, עמדה על 2,100 ש"ח.

2.         בהתאם לסמכותי מכוח סעיף 406(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, אני מוצאת כי אין היא מצריכה תשובה.

3.         אין חולק כי המשיבה רכשה רהיטים מתצוגה. עוד נקבע על-ידי בית משפט קמא, כי עם אספקתם, נתגלו פגמים, ומיד עם הבאתם לביתה סירבה המשיבה לקבלם, ואף הודיעה כך מפורשות למוביל. למרות האמור, לא היה נכון האחרון להחזירם למבקש והשאיר אותם בביתה.

4.         המשיבה התקשרה עובר לאותו מועד, למבקש הודיעה לו שאין היא מוכנה לקבל את הרהיטים עם פגמים, הוא הודיע שבעוד יומיים יגיע לסדר את העניין ואולם, הוא לא הגיע. שוב התקשרה ושוב נאמר לה על-ידי המבקש כי יגיע למחרת. גם הפעם לא הגיע, ומשהתקשרה בשלישית, תשובתו של המבקש הייתה שאין הוא מוכן להתייחס לתלונותיה. משכך, הגישה המשיבה את התביעה לבית המשפט לתביעות קטנות ועתרה לסעד פיצויי של 6,000 ש"ח.

            במהלך התקופה אף החלה להשתמש ברהיטים.

5.         בית המשפט לתביעות קטנות הוסיף וקבע כי היו פגמים בריהוט שקנתה המשיבה, שחלקם הייתה יכולה המשיבה לראות, וכי משנרכשו הרהיטים מתצוגה, צריכה הייתה לקחת בחשבון קיומם של פגמם אלה. ואולם בנוסף נתגלו פגמים נוספים, כמו המגירה של השולחן שנפלה ואי אפשר היה להחזיר אותה למקומה. בגין פגם כזה זכאית הייתה המשיבה לפחות לפיצוי.

6.         בית משפט קמא נתן אמון בעדות המשיבה, עמד על הצורך של המשיבה לחזור ולהתקשר למבקש, להמתין לבואו של המבקש לצורך הסדרת הנושא - המתנה גם של הבעל - ובסופו של דבר לא הגיע המבקש כלל, מה שהצריך מנגד העדרות מהעבודה, לפחות פעמיים, בשל הבטחות המבקש שיגיע להסדיר את הנושא.

            בנסיבות אלה, קבע בית משפט קמא, כי יש לפצות את המשיבה בפיצוי בגין פגם במגירת השולחן, אובדן שני ימי עבודה שלה ושל בעלה ובסך הכל בסכום המגיע לסך של 1,500 ש"ח נכון למועד מתן פסק הדין ועוד הוצאות.

7.         המבקש טען, כי כלל עסקת המכירה עמדה על 2,100 ש"ח, וכי הריהוט נקנה מהתצוגה, ולכן בנסיבות אלה לא היה מקום ליתן כל פיצוי למשיבה ובוודאי שלא בסכום שנקבע.

            כאמור, לא נתבקשה תשובה ואין מקום להתערב בפסק הדין שניתן.

8.         הגם שנרכשו רהיטים מהתצוגה וכי העלות הכוללת לרכישתם עמדה על סך של 2,100 ש"ח, התנהלות המבקש גרמה נזקים למשיבה בהיקף העולה על סכום זה.

למעשה חסד עשה בית משפט קמא עם המבקש, משלא קיבל את טענת המשיבה, כי היה מקום להורות על החזרת הריהוט, במיוחד לאחר שבית משפט קמא קבע כי הוא מקבל את גרסתה, לפיה מיד עם אספקת הריהוט, ביקשה להחזירו. העובדה שהמשיבה עשתה שימוש בריהוט, היה פועל יוצא מאופן התנהלות המבקש, ולא מתוך בחירת המשיבה. לפיכך, גם בגין עובדה זו היה מקום לפצות את המשיבה, על אף שהערכאה הדיונית לא עשתה כן.

9.         נזכיר כי על פי תקנה 2 לתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה), התשע"א-2010, רשאי צרכן לבטל עסקה אם הטובין לא נפגמו ולא נעשה בהם שימוש בידי הצרכן הרוכש. אמנם התקנה מוסיפה ומורה כי החזרת הטובין באריזה המקורית תהווה ראייה מספקת לאי עשיית שימוש בהם, ואולם יכול צרכן להוכיח כי לא עשה שימוש באלה, גם בהעדר אריזה מקורית, במיוחד כאשר אלה נרכשו מהתצוגה וסופקו לביתה שלא באריזה, וכאשר ההודעה על ביטול העסקה נמסרה למבקש מיד עם הבאת הריהוט לביתה ובטרם עזב המוביל את המקום.

            בנסיבות אלה, עמדה בפני המבקש האפשרות לקבל הריהוט לידיו, ולהשיב למשיבה את מלוא כספה. משבחר שלא לעשות כן, חייב הוא במלוא נזקיה ונזקי בעלה, ויכול שאלה אף יעלו על סכום עלות הריהוט.

            נזקים הנגרמים על-ידי התנהלות אחד הצדדים להסכם, אינם בהכרח נמדדים בהשוואה לתמורה שנתקבלה, אלא הם פועל יוצא של התנהלות הצד המפר.

10.        בנסיבות אלה ולאור הקביעות העובדתיות שנקבעו על-ידי בית משפט קמא, שעל פניהן מבוססות על חומר הראיות שהוצג בפני ביהמ"ש, אין מקום להתערבותה של ערכאת הערעור ועל אחת כמה וכמה שאין מקום ליתן רשות ערעור.

11.        אשר על כן, הבקשה נדחית.

            בנסיבות העניין, ומאחר שלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות נוספות.

            העירבון, אם הופקד, יוחזר למפקיד, באמצעות בא-כוחו.